למרות הדיכוי, הקיפוח החברתי, התרבותי והכלכלי נגד תושבי מזרח ירושלים בכלל וסילוואן בפרט, הדממה הבינלאומית, והשמטת נושא ירושלים מסדר היום של רבים – אנו, תושבי שכונת ואדי חילווה בסילוואן, החלטנו לא להיכנע לתוכניות של עמותות המתנחלים לייהד את סילוואן ושכונת ואדי חילווה, ולהיות יעילים במסירת מידע אמין לציבור – מידע אשר נוגע לנו ולחיינו.

אנו, תושבי שכונת ואדי חילווה, לא נתנו לאיש סמכות לתת מידע בשמנו, ולא ניתן לאיש לטשטש את זהותינו המושרשת בבתים, באבנים, בעצים, בפרדסים, במעיינות ובשמי הכפר שלנו. סילוואן, מרכז ההיסטוריה האנושית על אדמה טהורה זו, אינה מקבלת את הסילוף והעיוות של ההיסטוריה כפי שהיא נובעת מהמשרדים והמתקנים של עמותת המתנחלים בעלת סדר-יום פוליטי ימני קיצוני.

אם העולם היה באמת מאמין בשלום, חופש וכבוד האדם, אז הוא לא היה עומד ושותק לנוכח ההתקפה הברוטלית על סילוואן, והוא לא היה מקבל את הרמיסה של 55,000 בני-אדם לטובת מספר מאות של מתנחלים.

אנו אוהבים את הכפר הזה כפי שתינוק אוהב את חלב אימו, וכמו שהירוק לא יכול להתקיים ללא מים ושמש. האם אנו פושעים באהבתינו? אנו לא חולמים על סן-פרנסיסקו או פריס. היופי של סילוואן ממריץ ומגרה את גופינו ורוחינו, ואנו לא נקבל שום תחליף עבור כפרינו.

ולכן, אנו תושבי שכונת ואדי חילווה, החלטנו לפתוח מרכז מידע עבור אלו המבקשים לשמוע את קולם של ילידי המקום, ובכדי לספר את סיפוריהם של אבותינו ולהבטיח את האור עבור ילדינו, ולשמור את התקווה על מפתן הדלתות.

אנו נספר את הסיפור של הכפר שלנו לכל המעוניין, ללא הסתרה, איפוק, היסוס, חוסר סובלנות או גזענות. אנו גאים בהיסטוריה המלאה של הכפר שלנו, וגאים להיות הממשיכים של מסורת כה נהדרת.

אנו מכירים בכל התרבויות והעמים אשר עברו בכפר, אלו שבנו אותו, ואף אלו שהרסו אותו. זהו חלק מהאמת ההיסטורית של כל הסיפור; אנו לא מספרים סיפור אשר מתבסס על סדר-יום פוליטי.

אנו בטוחים שיש לנו זכות היסטורית והומנית להישאר כאן, ושאין זכות לאדם זר לדרוש את כפרינו. ואם מישהו מעוניין להתנגד למציאות, אז כל אחד יוכל לעשות כך: המוסלמים ידרשו את זכותם על אנדלוסיה, המקדונים באלכנסדריה, האיטלקים על חצי עולם, והאינדיאנים באוסטרליה, וכך אף אדם לא יחיה במקום בו הוא חי כיום.

זוהי סילוואן, וכאן ואדי חילווה, וזהו רחוב ואדי חילווה, מלא בסיפורים ומעשיות שמחים ועצובים, משוכות קקטוסים אשר נתלות מעבר למורדות העמק, והסבתא חילווה, אשר הרחוב קרוי על שמה, קולה עדיין נשמע בראשי המבוגרים, מספרת סיפורים על הילדים ועל מסיק הזיתים ועל פרדסי התאנה; אהבה כזו אינה יכולה להימחק מהזיכרון כל עוד יש לנו את הסיפור וההיסטוריה אשר אנו גאים בהם.

אנו מזמינים כל אחד ואחת לבקר בסילוואן, ומכבדים כל מבקר ומבקרת כמו שאנו מכבדים את התרבויות שעברו בכפר. החורבות והסיפור נשארים, ואנו עדיין בבתינו, ולא עזבנו, ולא נעזוב.